לעצור. להתבונן. לחשוב

גם לכם/ן יש הרגשה שאנחנו חיים בfast forward? החיים כל כך דינמיים ומורכבים, שאנחנו כל הזמן רצים/ות במרוץ אין סופי, באטרף להספיק. המאמץ הממושך במתח גדול מיד מוריד את האפקטיביות שלנו ואת ההנאה. קשה להיות נוכחים במקום אחד כשתמיד צריך לעשות משהו במקום אחר. ואם זה לא מספיק קשה, המסכים מושכים את תשומת הלב שלנו ולא משאירים לנו רגע של ריק שבו אפשר לנשום או לחשוב לעומק.

לא נשאר לנו זמן או אנרגיה למה שחשוב, אז אנחנו מתמקדים רק במה שדחוף. רוב זמננו ומאמצינו מופנה לכיבוי שריפות.  הפיד שלנו מציעה בלי סוף: חמישה סימנים לכך ש… וחמישה טיפים כדי לפתור את זה… לתמיד. זה האוכל המהיר שמוצע על ידי רבים שעוסקים בהדרכת הורים ללא הכשרה מקיפה ומעמיקה. איך זה אמור להשביע את הרעב הנפשי, הרגשי והחברתי? צריך להבחין בין אוכל למזון. טיפים זה אכיל. זה בהחלט מהיר, זה מעניק תחושה של שובע, לפעמים זה אפילו טעים (אולי בזכות הסוכר והשומן בכלל?), אבל… זה מספיק מזין? זה באמת מספק? זה בריא? אנחנו יודעים/ות את התשובה: בדרך כלל לא. אבל בכל זאת ממשיכים/ות לצרוך את זה.

אי אפשר לפתור בעיה, או אפילו יותר טוב- למנוע אותה, בלי להקדיש לה תשומת לב, זמן ומחשבה. רק לאחר שהבנו מה הבעיה אפשר למצוא פתרון. לרפא, ולא רק לשים פלסטר.

בואו נעשה ניסוי. תחשבו על בעיה שמטרידה אותכם באחד/ת הילדים/ות או עם אחד/ת הילדים/ות:

אם המשכת לקרוא שורה זו לפני שחשבת על הבעיה- זו כבר בעיה.  

לעצור שנייה בבקשה! (לא ייקח לך הרבה זמן למצוא בעיה, אולי ייקח זמן לבחור רק אחת).

עכשיו: לשים את הבעיה בצד רגע.

לנשום, להתבונן ולחשוב.

מה התשובות לשאלות אלה מלמדות אותך על הבעיה ועל הפתרון שלה?

אם אכן עצרת להתבונן ולחשוב, וודאי כבר יש לך כמה תובנות.

עכשיו: כמורה/ת דרך ומנטור/ית  של הילד/ה שלך, מה הצעד הראשון? קרוב לוודאי זה יהיה קשור לחיזוק תחושת הערך שלו/ה, ולא להטפה, איום, הבטחה, סנקציה, התעלמות או כניעה.

מאיפה יהיה לי הכוח והזמן לגשת כך לאתגרים? בהורות, הכוח מגיע מאהבה, אחריות וערכים. והזמן? הוא יתפנה מהר מאוד, מצמצום המשברים והפחתת הדאגה כך שבסיכומו של יום הרווחנו גם אפקטיביות וגם הנאה.

שתף:
Share on facebook
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

עוד מאמרים שאולי יענינו אותך

צרו אתנו קשר